דף הבית
הקווקז הוא חבל הררי השוכן בדרומה של ברית המועצות, גבולותיה מתמשכים מהים השחור במערב, ולים הכספי במזרח ובדרום עם פרס וארמניה.
אדמתה במורדות ההרים פורייה, והחקלאים מגדלים בה, את כל הדרוש למחיה. וכן מגדלים בעלי חיים לבשר וחלב. כתוצאה מהמבנה הטופוגרפי הקשה למעבר, התושבים מבודדים בינם לבין עצמם, וגם מבודדים מהעולם החיצוני.אוכלוסיית המקום מגוונת ומונה למעלה מחמישים גזעים, כל קהילה נבדלת מאחרות, בשפתה במנהגה וכל אחת שורת על זהותה. מאז ומתמיד הגישה למקום הייתה קשה ומסוכנת, הישובים היו רחוקים ונידחים מעצמות רבות שלטו בארץ פורייה זו והטביעו את חותמם על התושבים המקומיים ורבים מהם נטמעו בקרב האוכלוסייה הכבושה. על קהילת יהודי קווקז נאמר: "שעברם לוטה בערפלי הזמן וכך הסתום על הגלוי".
נשאלת השאלה כיצד הגיעו היהודים והשתרשו במקום נידח זה?
זקני העדה טוענים שהם מגולי שומרון הקדומים ושייכים לעשרת השבטים שהוגלו ע"י שלמאנאסר מלך אשור מזה 2600 שנים נוהגים לצטט שנקלטו כאן מזמנים קודמים, ובאו לכאן מהדרום בימי מלכותם שלאשור מלך בבל ופרס. בנוסף הובאו לחבל ארץ זה כשבוי מלחמה ובינות להרים מצאו מקלט מאז ומתמיד וחיזוק לקדמותם הם טוענים: שאים בקרבם כוהנים וזאת עדות שהם מגלות שומרון. האם יש אמת בסיפורים ובציטוטים אלה? ברצוני לפרוס כאן כמה אמיתות להבהרה. בתעודת תגלת פלאסר השלישי, בכתב היתדות מתוך הקרב על המערב והקרב על עזה ודמשק משנת 734-733 לפני הספירה נאמר: "את נפתלי הרחוקה סיפחתי לשטח ארץ אשור את פקיד מיינתי ניצבים על עריהם, את אדמת בית עמורי ואת כל אנשיו,את רכושם העברתי לאשור". ובמקביל בתנ"ך מלכים ב' פרק ט'ו כתוב: "בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה". בספרי הזיכרונות למלכי אשור כתובים דברי המנצח סרגון; בשנת 720 לפני הספירה: "מתחילת מלכותו ועד השנה שש עשרה צרתי על שומרון ולכדתיה כ"ז אלף מאתיים ותשעים תושבים הגלתי (270,290)חמישים רכב מלחמה לקחתי מהם ויתרם הנחתי על אדמתם פקדתי עליהם את ניצבי ושמתי עליהם מס המלך אנשים מכל הארצות שבויי חרב הושבתי שם". כידוע אשור הייתה מעצמה אדירה שהשתרעה על מרחבים גדולים ועצומים, ובכל הכתוב לא הוזכרה המילה "כספי" "אררט" "הים השחור" שמקשרים אותם למקומות אלה. המפרשים של התנ"ך כותבים: שהאשורים הושיבו את השבויים היהודים בפאת-צפון ולדעתם זה באזור הקווקז. לעומת כתובים עתיקים אלה אנו מוצאים את הידיעות הקודמות ביותר ובפרוש מובלטת המילה "הים הכספי,כמה מאות שנים מאוחר יותר בספר "עזרא". בעזרא פרק ח' פסוק ט"ו כתוב במפורש: "כי בראותו שבשיירה העומדת לעלות לא"י חסרים לוויים שלח להביאם מכספיא-המקום". שכנודע הוא הים הכספי. ובעזרא פרק ח' פסוק י"ז ואוציא אותם על אידו הראש בכספיא-המקום" להביא לנו משרתים לבית אלוהינו".להבהרה עזרא הסופר בן שריה ממשפחת הכוהנים כינס ואסף יהודים מרחבי המזרח הנתונים לחסות ממלכת פרס לבנות את בית המקדש. ספר עזרא נכתב בתאריך 465לפני הספירה ובמפורש נכת שם "הים-הכספי" וזאת ראיה חשובה ביותר. אחת הידיעות הקודמות מספרות שאגריפס המלך במכתבו אל קיסר קליגולה בשנת 40לספירה הזכיר לפי פולון האלכסנדרוני "את היהודים שבחופי הים השחור בין התפוצות מעניינות. הירונימוס במאה השלישית מזכיר יהודים בסביבה הזאת, בתלמוד במאה השניה לספירה מסופר על קובץ יהודי בדרבנד ובדאגסטאן ועוד שרבי שמעון ספרא די טרבוט מרביץ תורה בעירו. מכל אלה אנו למדים שנביאינו וחכמינו מכירים את גלות דרבנט,אררט כספיא ואלה כידוע נמצאים בקווקז. בנוסף בכדי להמחיש את קדמות התיישבותם של יהודי קווקז במקום זה נעשו חפירות ארכיאולוגיות ע"י גמלין תושב גרמניה, הוא נרצח ע"י המוסלמים כי החפירות נערכו בקרבת כפריהם וזה לא היה לרוחם. בשנת 1969 חפירה נוספת ע"י גולדנשטאט וחברו הם נשבו ע"י המושל קאזי-קומוק ושוחרר ע"י הרוסים. בשהת 1846 חפירה ע"י אברהם פרקוביץ הקראי בעזרת רבה של דרבנט רבי יעקב יצחקי ובחסות חיילים רוסיים. החפירות נערכו ליד העיר טארכי השלל היה אחד עשרה מטבות מימי אלכסנדר מוקדון ועוד כלים שמיוחסים לתרבות יהודית. בשנת 1880 ארקסט גילה כתובות,מצבות,בתי-כנסת,ושרידים אחרים מהמאה הראשונה לפני הספירה. יהודי מבני המקום ארכיאולוג במקצועו ערך שתי חפירות בקרבת העיר באקו ומצא ממצאים עתיקים, הממשל הרוסי הפסיק את החפירה בטענה שנעשו שלא כדין ולמעשה לא רצו שתתגלה שייכותם רבת השנים של היהודים וייחוסם למקום, בארכיונים בדאגיסטאן מסמכים ותעודות משייכים אותם לעשרת השבטים וכלים משנת 329 לפני הספירה. יש עדויות על כפרים וישובים חרבים מתקופות קודמות המפוזרות בכל פינה עקב מלחמות שמד בשטח יש שלל של כלי חרס וכלים שונים מצבות עתיקות מושלי המקום אספו וחפרו באופן פרטי ואת הממצאים הכניסו לארכיונם הפרטי ולבסוף נמכרו לכל דורש. היהודים בקוקז עברו טלטלה רבה ראו הרבה קרבות שליטי המקום השאירו חורבן והרס היה קשה לחיות אבל את קברי האבות לא נטשו ונאחזו עמוק במקום. תוך כדי מלחמות והתגרות השכנים העוינים שמרו יהודי קוקז על נפשם וכבודם עם נשקם וחרבם דבר שגרם שיתריעו ויפחידו מהם, הם זכו לכבוד ולהערצה על אומץ לבם הם היו כוכבים מנוסים אמיצים וגיבורי חייל ובזאת דמו לשכנים. עם היודע על תקיפת אחד מכפריהם הוזעקו היהודים מהכפרים הסמוכים והגנו בכוחות משותפים על נפשם ורכושם לרוב הדפו התקפות ולא אחת עקב מספרם הנחות ונשקם הדל נסו והתחבאו בנקיקי הסלעים ובמערות כשוכני הרים הגבוהים והקשים למעבר בנו משכנות חדשים כשטכני הה נקראו בשם המייחד אותם "היהודים ההרריים". ההשתרשות במקום נידח זה מומשה הודות לעיסוקיהם בעיקר בעבודת החקלאות בגידול צאן ובקר עסקו בציד בדייג עיבוד וצביעת עורות כורמות גידול עצי פרי טוויית שטחים, הפקת צבעי ייחוד למקום שנקרא מאראנא בגוון האדום ואותה שווקו לארצות רחוקות. היו קשורים בעבותות אהבה לאדמתם האדמה הייתה פרנסתם השיחים העצים בעלי חיים הבתים בתי-הכנסת, בתי העלמין, אלה יסודות שאין נוטשים וכאן נאחזו. יהודי קווקז הם מהבודדים הנושאים נשק להגנה יהודים אלה מלאכתם היא עבודת החקלאות ושמירה על מצוות הדת קוקז הייתה עבורם מקלט זמני, תמיד התפללו שהשם יחזירם לירושלים הדת לכדה אותם. עקב מלחמות נשארו הרבה חללים, נשארו יתומים ואלמנות זקנים וזקנות כולם הגישו עזרה לנזקקים ובצנעה, כי יהודי ההר שמרו על כבודם ואם נאלצו לקבל אז באופן זמני ובשעת רצון החזירו כפי שעשו רבים לפניהם, לצערם גלגל זה חזר לעיתים קרובות (מכתב מירושלים משנת 1922). בכל ישוב היה קיים בית-כנסת, במקום קדוש זה התנהלו החיים החברתיים והתרבותיים, בית-כנסת שימש גם כתלמוד תורה לתלמידים ובכל עת שמרו על קשרי חג עם המרכז בירושלים ומאוחר יותר עם התפוצות בבל ופרס בכל התקופות היו עליות של בודדים וקבוצות לארץ הקודש. הם דמו לשכניהם במלחמה בגאולת הדם, כיבוד אורחים, לבוש, מאכלים, הם גם תרמו לשכניהם תרבות הודית עתיקה. בתקופת שפל נאלצו להמר דתם, בלחץ החרב אך על היהדות שמרו במסתור עד יעבור הזעם. ועוד לזמנים אלה קיימים הכפרים הנידחים השומרים על חלק ממנהגי ישראל. היהודים בדאגסתאן גרו בתחילה בשלושה כפרים: "אבא-סבא", "קולקאת" ו"כתדא". ראשונה קולקאת עמדה על תולה כמעט אלף שנה ובשנת 1631 נהרסה עד יסוד ע"י "נאצות-שאה" מלך פרס, עיר זו שכנה מערבית לעיר קובה, שארית הפליטה מיהודי המקום התאספו וישבו בקובה עד לימים אלה. הישוב השני כתדא צפונית מערבית מדרבנד, בשנת 1740 נהרסה העיר כליל. הישוב השלישי "אבא-סבא" דרומית מדרבנד באזור הררי נמצאו שם מצבות רבות, נהרסה בשנת 1797 ע"י סורחאב-חאן, החאן של מדינת קומוק בקרבות נהרגו 157 יהודים ויתר הפליטה ברחו לדרבנד העתיקה. פרטים אלו נכתבו ע"י יעקב יצחקי ראש רבני קוקז בשנת 1868, המאמר נשא את השם "ערי-מדי" לבקשת מרבי ההשכלה אשר במוסקבה. משלושת הכפרים האלה נופצו כל יהודי קוקז לכל עברי המדינה, אלה פרטים מדויקים. רבי יעקב יצחקי חזה במאורעות אלה סמוך להתהוותן. כי ההרס והחורבן היו טריים, במקומות אלה גילה מצבות עתיקות יומין, מקוואות שרידי בית-כנסת שקעים למזוזות,, ראה בתים של תושבי המקום המוסלמים שמבעד לקירות מבצבצים אבנים ממצבות היהודים והכתב העברי בולט לעין. בעיר דרבנד המוקפת חומה עתיקה המוסלמים קוראים את העבר הדרומי בשם: "המוסלמני" ואת העבר הצפוני בשם "כפארי" שהוראתו הכופרים היהודים. יהודים נוספים הגיעו בימי קדם לדאגסתאן מבבל ופרס מפאת הגזרות הקשות שהמיטו עליהם השלטונות בארצותיהם, ועם השתלבותם הקימו ישובים על טוהרת המתיישבים היהודיים במאה השביעית והשמינית היו רוב בהרי קוקז, והאזור כונה "צ'ופוט-דאג" שפרושו "הר-היהודים". במאה השמינית התגיירו מלכי הכוזרום ועמם ולא במעט בהשפעת היהודים ההרריים בתקופה הזו היה תור הזהב ליהודים אפילו בזמנים אלה הטרידו התושבים המוסלמים את היהודים וגבו מהם קורבנות, הכוזרים עזרו לדכא כל פורענות. יהודי קוקז דברו בזמנים קודמים בלשון הקודש, ועסקו בתורה ובנוסף דברו בשפה יהודית ייחודית שנקראה ג' והורי שפרושה יהודית, בשפה מתובלת מלים עבריות שנשאבו מהמקורות מובן שהשתרשו גם מלים מקומיות: פרסיות טורקיות ועוד... הכתב לשפה זו נקרא בתחילה כט-בגדאדי דמה מאוד לכתב רש"י. השפה שימשה מחסום נגד טמיעה והתבוללות, יש לציין ששמות פרטיים ושמות משפחה על טהרת מקורות הקודש כגון: לגברים: אבטליון,אבישי, אדוניהו, אלקנא, אלידור, זבולון, זבדיה, מהללאל, נריה,דוריאל. לנשים: אבישג, אחינועם, בתאל, דינר, הינעם, זהבית, חגלה, חפציבה, ימימה, מירב, מעכה, נועה, נעמה, סגולה, סרח, עכסה. שמות משפחה בצרוף האותיות ו', ב': זבולונוב, יוספוב, יצחקוב. מכל האמור אנו למדים שיהודי קוקז הם נצר חשוב ונמנה על אחד מהשבטים היהודיים שלא נטשו אפילו בשנות גלותו רבות השנים את מלאכת אבותיו: עבודת האדמה, עבודת החקלאות שהייתה מורשתו מאז הוגלה ע"י שלמאנאסר מלך אשור לגדות הים הכספי. העדה ההררית שמרה על ייחודה דתה מנהגיה היהודיים הגנה על חרותה, בכל תקופת הגלות עם נשק מפני כל זר ואויב, ולמרות מספרם המועט נחלו כבוד על אומץ לבם מצד שכניהם העוינים לא נכנעו ללחצים ששמרו על המורשת וכל ניסיון זדוני הופר. הם ייחלו לשעת כושר לעזוב את הגולה ולעלות לארץ האבות רבים זכו למאווייהם ועלו לארץ הן כיחידים והן כקבוצות, כאמור העלייה הייתה כדחף דתי, בשבילם ירושלים הייתה ציון, והציונות התגשמה לפני קום התנועה הציונית. ברצוני לפרט כמה עובדות ומספרים על עליה, התיישבות, שמירה והגנה עוד לפני שהרעיון הציוני רקם עור וגידים. בשנת 1865 נסיעתו של דר' שכבת אניסימוב לירושלים הוא למד בישיבת ""עף-חיים" תרומתו רבה לעדה ההררית, יצא לשליחות ולמגביות לעזרת עניי עדתו, קנה חלקת אדמה ליד שער שכם להקים ישיבה בשם: "אורי-תורה" ובית-כנסת "מזרח-שמש" לא יכל לעמוד במשימה מחוסר תקציב, היה סופר קדמוניות העדה. פרסם מאמרים בכתבי עת יהודיים, רופא עניי עדתו ללא שכר, הוא מציין שבאותה שנה 1865 ביקר בהר הזיתים ושן קבורים מאה ועשרים איש ואישה וטף מבני עדתו. בירושלים גרו באותו תקופה 60 נפשות מבני עדתו. ורבים ירדו מחוסר מחסור בפרנסה,ירדו כ200 אנשים במשך שנתיים. אניסימוב ייסד את ועד העדה בירושלים בשנת 1894 פנה לברון הירש, ולמשפחת רוטשילד שיאפשרו לו לקנות קרקע וכלים לעבודה, להכשרת אנשים, ולהעלות את אחיו מהגולה, הוא גם כתב מכתבים לראשי המוסדות בירושלים ובגולה שהוא מוכן לקנות אדמות אפילו ביריחו, כי אנו לא חוששים ובגולה התגוררנו עם מוסלמים ואנו נגן על עצמנו, רק תנו לנו אפשרויות. בנו האינג'ינר ידוע כהיסטוריון של העדה וחוקר הפולקלור שלה כתביו הם המקור החשוב ומהימן ביותר אודות חקר העדה, הוא עסק בהכנת הקודקוד והלשון הטאטית, השאיר חומר רב ערך. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ולפניה, החלה הפעילות הציונית בקוקז, נפתחו בתי ספר ללמוד השפה העברית, הודפסו ספרים ועיתונים בעברית ובשפת הג'והורי, גבו שקלים ותרומות בבית הכנסת, לקונגרסים הציונים הראשונים נשלחו מבחירי העדה כצירים ומשקיפים, דר' הרצל התפעל מנוכחותם וכתב: "הם יהיו חלוצי עבודת האדמה בא"י ". יהודי קווקז בראשות מרדכיוב ובוגאטירוב דרשו מראשי המוסדות הציונים,אדמות בא"י ולהקים ישובים חקלאיים, לשם כך הקימו מועדונים להכשרת צעירים לעליה, והדריכו אותם בנשק על מנת להתגונן בארץ, המוסדות היו חסרי אמצעים ודבר לא התגשם. ההתלהבות מהעלייה הייתה כה גדולה שבאותה שנה 1907 דרש ישראל איזמאילוב מהמוסדות חמישים אלף רשיונות עליה לעובדי אדמה, הוגשו מסמכים לג'בוטינסקי ש-500 חיילים ופרשים מוכנים לעלות ולכבוש את הארץ מידי הטורקים.ישנה פעילות תרבותית של סופרים, עיתונאיים מחזאים, הכותבים ברוסית, עברית, והבולטים ביניהם: בחשיוב, דאדאשוב, ואבשלומוב. הפעילות הציונית מדרבנת את הצעירים לעליה ולהתיישבות ופעילות בארץ. במלחמת העולם השניה תרמו למאמץ מלחמתי בחזיתות המלחמה כל יהודי ההר גויסו ע"י הסובייטים עם כבוש צפון קוקז ע"י הגרמנים, הנאצים רצחו אלפי יהודיים הרריים והטבח הגדול נערך בכפר בוגדאנובקה. וגם במלחמת הפרטיזנים לקחו חלק רב. ארבעה קיבלו את אות: "גיבורי ברית המועצות"" הטנק של מורדכיוב נכנס ראשון לתוך המטה של הגרמנים. הפעילות מתרחבת ובשנת 1907 באמצעים דלים וללא עזרת המוסדות עולים 998 עולים מקוקז והם היו את הגרעין להקמת המ ושבות החקלאיות: מחניים, כפר-ברוך, אביחיל, באר-יעקב. רישומים טבעו בכל הארץ, כאן היכו שורשים עמוקים ועסקו בשמירה והגנה. רבי יעקב יצחקי רבה הראשי של קוקז עלה לרגל לירושלים בפעם הראשונה 1876 שניה- 1886 ובשלישית- 1907 עלה עם חלק מבני עדתו להתיישבות קבע, בשנת 1907 ייסד את המושבה באר-יעקב שנקרא על שמו. חיבר את המילון העברי טאטי שהשקיע בו עבודת מחקר גדולה, היה בקי ומופלג בתורה וחוקר קדמוניות היהודים בקוקז חיבר פירושים למחזורום של ראש השנה ויום כיפור. הרב קוק כתב לרבי יעקב: " גדוש בנגלות ובנסתרות, בהאירו אור יקרות על הפיוטים הקדושים, קטונתי מאוד לבא בהסכמה על באורו היקר" ודברים רבים כתבו ראשי הרבנים על הפירושים ,האחים צבי ויחזקאל ניסנוב בולטים בפועלם להגנה על התושבים, הם היו ממקימי "בר-גיורא" ו"השומר". דר' אהרון בנימוני אחד הבולטים בישוב, מקורב ליצחק בן צבי ולבן גוריון כי למד אתם באוניברסיטה בקושטא, במלחמת העולם הראשונה ערק מהצבא הטורקי, והתגייס לגדודים העבריים, הבריח מכתבים ונשק "להגנה" ולראשי הישוב בארץ, כי בהיותו קצין לא חיפשו בכליו, בדעותיו הי מקורב לג'בוטינסקי, גבר שגרם לאי עלייתו בהיררכיה דאז. בשנת 1939 בקרתי אצל יצחק בן צבי במוסדות הלאומים בכדי לפתור כמה מענייני העדה ששימשתי אז מזכירה. בן צבי סיפר לי על גדולת בנימוני כאדם וכמנהיג, הוא עשה מאמצים לצרפו לצוות ההגנה ללא הצלחה. דר' בנימוני כתב מאמרים רפואיים, היה רופא ראשון בגמנסיה הרצליה, רופא ראשי של גדולי הישוב דאז, היה מנהיג עדתו, שלה הקדיש רוב ימיו, ריפא את חולי בני עדתו וסעדם בכסף, נולד ב-1887 נפטר ב- 1943 ספד אותו בן גוריון שאמר "בדר' בניניני התמזגו הגאון של איש ההרים עם ההכרה המיוחדת של יהודי בעל תרבות". רק אחרי 40 שנה קראו רחוב על שמו בתל-אביב, וזאת אחרי השתדלויות רבות. יוסף בנימיני בן משפחתו של דר' בנימיני איש הגדודים, ממייסדי "אביחיל" נרצח ע"י בדואים בשנת 1932. בירושלים נבנו שני בתי-כנסת לבני העדה ב 1908 ובית כנסת נוסף בעיר העתיקה שאותה הרסו הירדנים, בתאל אביב נבנתה שכונת הקוקזים בשנת 1924 עם שלושה בתי כנסת, מועדון לצעירים וצרכניה למעוטי יכולת, בשכונה חיו 320 משפחות, כבוד רב היה להם לשרת בפעילות המחתרתית. בשנים האחרונות הוקם הישוב "חיננית" אשר בשומרון שנחנך ב-18.6.81 עם שבעים משפחות, מזכיר הישוב איסקוב אמר עם עליה על רקע: "שפר גורלנו שזכינו לעבד אדמת המולדת" "אנחנו יהודי קוקז שנמנים עם עשרת השבטים, גלינו מהרי השומרון, אל חופי הים הכספי, בימי גלות אשור, ועכשיו חזרנו לצור מחצבתנו, זו אדמתנו, לא נזוז מכאן, נמות ולא נזוז". אלה דברים מרגשים, נעים לשמוע שיהודים אלו מוכנים לתרום את חייהם למען מולדתם. במלחמת העולם השניה התגייסו רבים לצבא הבריטי ולבריגדה, במלחמת העצמאות נהרגו קרוב למאה איש מבני העדה האמיצה הזאת מפני הפולשים. בשנת 1983 נפל בלבנון אלוף, יקותיאל אדם, שהיה מפקד בכיר בצה"ל, ונתנו לו תפקידים חשובים, מנחם בגין ספד על קרו ואמר: "יקותיאל אדם שרת מגיל 13 ועד לימיו האחרון את עמו בנאמנות ובמסירות". לפי מקורות משרד העלייה והקליטה, עלו לארץ בעשורים האחרונים 75,000 נפש מקוקז. ראוי שעם ישראל ידע את קורות העדה הנפלאה הזאת ויתברך במעשיו. 
משה יוסיפוב ירושלים 19.12.96 
הזמנה לנאום מטעם משרד החינוך והתרבות למדריכים מנהלים ומורים. "הכרות עם עולי קוקז" יום העיון בנושא "עולי קוקז" נערך ביום חמישי 19.12.96 במלון שערי ירושלים. בהזמנה היה כתוב: היסטוריה של העדה והתיישבותה בארץ-משה יוסיפוב. מר יוסיפוב פרסם ספר בנושא זה.

פעילות בעמותה

חדשות עמותת קש"ב

לקט מגלריה

מאמרים אחרונים שפורסמו

האתר הוקם על ידי פיקאס בניית אתרים, עיצוב אתרים, קידום אתרים